תקציר:

"ברחוב צר ונטול שמש בברצלונה חי לפני זמן לא רב אחד מאותם גברים שמצחם חיוור, שקערורי, ועיניהם דלוחות. אחד מאותם יצורים שטניים ומוזרים כמו שהוֹפְמָן העלה בחלומותיו. היה זה ג'אקומו מוכר הספרים. הוא היה בן שלושים וכבר נחשב לזקן וּבָלֶה; גזרתו הייתה גבוהה, אך שפופה כמו גוו של איש זקן; שערותיו ארוכות אך לבנות; ידיו חזקות ומגוידות, אך צמוקות ומכוסות קמטים; חליפתו עלובה וממורטטת. הוא נראה גמלוני ושרוי במבוכה, פניו היו חיוורים, עצובים, כעורים ואפילו נבובים. לעיתים רחוקות ראו אותו ברחובות, מלבד בימים שמכרו במכירה פומבית ספרים נדירים ומשונים. אז, שוב לא היה זה אותו גבר רפה רוח ומגוחך. עיניו נמלאו חיים, הוא רץ, הוא הלך, הוא ריצד, בקושי מיתן את שמחתו, את דאגותיו, את חרדותיו ואת כאביו; הוא היה שב לביתו נושם ונושף, קצר נשימה, ללא אוויר, הוא היה נוטל את הספר האהוב, לא גרע ממנו עין, הביט בו ואהב אותו כמו כילי את אוצרו, כמו אב את בתו, כמומלך את כתרו". [ביבליומניה]. "הם היו שני השתיינים העיקשים ביותר במרחק של עשרים פרסאות סביב, מסוגל כל אחד מהם להמשיך לילות במאבק ולצאת כמנצח. הראשון תמיד במצב של מגננה, משתמש בטקטיקה נבונה ומתונה, השני מלא תקיפות וכעס, מגיר אל גרונו בקבוקים שלמים שנבלעו בקיבתו הענקית. גאים שניהם בתהילתם, הם עברו בעיירה שאננים ושמחים מעצמם כמו אלים בקרב הסוגדים להם. ואומנם, מעולם לא הכתימה אף תבוסה את תהילתם, וכאשר חבריהם לאורגיה היו שטוחים על מרצפות האולם, הם יצאו מגביהים את כתפיהם מרוב רחמים ליצור האנושי המסכן שמשתכר בנקל מבקבוק אחד של יין, מתהילה מועטה, מקור טוב של אושר, מכל הדברים שאינם מלאים דיים ואוזלים". [שיכור ומת]. ארבעה סיפורים קצרים מביכורי יצירתו של גוסטב פלובר (1880-1821) -- מהכריכה האחורית.